רביב נ' וילי פוד אינטרנשיונל בע"מ יבוא ושיווק מוצרי מזון

פסק דין

עניינה של התביעה שבפנינו בטענת התובעת כי פוטרה במהלך הריונה, ללא היתר, ללא שימוע ובניגוד לחוק עבודת נשים , התשי"ד -1954 , תוך הפרת הוראות חוק שוויון הזדמנויות בעבודה , התשמ"ח -1988 .

רקע עובדתי-

בחודש ינואר 2010 החלה התובעת לעבוד אצל הנתבעת באמצעות חברת כח אדם. החל מיום 1.4.10 החלה התובעת לעבוד כעובדת הנתבעת והועסקה אצל הנתבעת עד למועד פיטוריה ביום 16.12.10.

כעולה מהסכם ההעסקה (נספח א'1 לתצהיר מר אפרים קליידר) התובעת עסקה באריזות גבינות פרמז'ן. במסגרת תפקידה הייתה התובעת אחראית על אריזות המוצרים , החזרות מלקוחות והדבקה תוויות על המוצרים. כן צוין בהסכם העסקה כי העובדת תבצע כל תפקיד אשר יוטל עליה על פי הוראות מנהלי החברה והאחראים עליה.

ביום 7.11.10 נערך לתובעת שימוע טרם פיטוריה (להלן - השימוע הראשון).

ביום 8.11.10 נמסר לתובעת מכתב סיום העסקה.

לאחר קבלת המכתב ולבקשת התובעת, הוחזרה לעבודה בנתבעת.

ביום 6.12.10 נערך לתובעת שימוע נוסף (להלן- השימוע השני).

ביום 8.12.10 נמסר לתובעת מכתב סיום העסקה בו צוין כי יחסי העבודה בין הצדדים יסתיימו ביום 16.12.10.

לטענת התובעת, פיטוריה בטלים מעיקרם בהיותם נוגדים את הוראות סעיף 9(א) לחוק עבודת נשים , התשי"ד- 1954 (להלן- חוק עבודת נשים) בהעדר היתר לפיטוריה כנדרש עפ"י החוק . עוד נטען כי פיטורי התובעת נעשו בחופזה ומבלי שנערך הליך שימוע כנדרש. בנוסף נטען כי פיטורי התובעת מהווים הפרת עקרון השוויון ואיסור הפליה; פגיעה בכבוד האדם, פגיעה בחופש העיסוק , הפרת הסכם העבודה בין הצדדים, הפרת חובה חקוקה לרבות הפרת הוראות סעיף 2 לחוק השוויון וסעיפים 12 ו 13 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג- 1973, מצג שווא רשלני , מכוון או זדוני.

העדים-

מטעם התובעת העידה התובעת עצמה. מטעם הנתבעת העידו מר אפרים קליידר – מנהל תפעול בנתבעת בתקופה הרלבנטית לתביעה (להלן- מר קליידר) ומר רוברט לוי מנהלה הישיר של התובעת (להלן- רוברט).

דיון והכרעה-

11.לטענת התובעת בתחילת חודש דצמבר מיד כאשר גילתה כי היא בהריון סיפרה לרוברט. מאחר וסיפרה על דבר הריונה לרוברט לא סברה כי עליה לדווח גם לסמנכ"ל התפעול– מר קליידר. מנגד טענה הנתבעת כי התובעת לא ציינה דבר בעניין הריונה , לא טרם השימועים, לא במהלכם ולא לאחר פיטוריה. לנתבעת נודע על דבר ההיריון רק מכתב התביעה אשר הוגש לבית הדין.

12. בתצהירה (סעיף 5) העידה התובעת ביחס לשימוע הראשון כדלקמן-"בשלב זה לא ידעתי שאני בהריון ובדיעבד לפי התאריכים כנראה הייתי בהריון יומיים בלבד". בעדותה בבית הדין טענה התובעת כי הכוונה במילים "בשלב זה" הייתה לשימוע השני ולא הראשון (עמ' 7 לפר' שורות 20-21). בהמשך עדותה נשאלה מתי נודע לה שהיא בהריון וכך השיבה - " אני לא יודעת אני מבולבלת". משנשאלה האם במועד השימוע השני ידעה כי היא בהריון השיבה בחיוב. לשאלה מתי סיפרה לרוברט שהיא בהריון, השיבה תחילה כי אינה יודעת. לאחר שהוצג בפניה לוח שנה לחודש דצמבר (הוגש וסומן נ/1) נשאלה האם יתכן כי סיפרה לרוברט בראשון או בשני לחודש, השיבה התובעת בחיוב. לטענת ב"כ הנתבעת כי בהתאם למסמכים הרפואיים שהציגה התובעת , מבחינה רפואית ועל יסוד חישוב פשוט מיום 6.11 ועד יום שבת ה- 4.12 חלפו 4 שבועות , כך שרק ביום שבת ה- 4.12 יכלה התובעת להיות מודעת לעובדה כי יתכן והיא בהיריון , השיבה כי - "אני לא יודעת. לא קיבלתי מחזור ובאתי לרוברט , תאריכים אני על הפנים, לא זוכרת". כאשר הקשתה ב"כ הנתבעת "כלומר לפני האיחור במחזור את אומרת לרוברט שאת בהריון? " השיבה התובעת "לא. מתי שעשיתי בדיקה ביתית אמרתי לו שאני בהריון" (עמ' 9 לפר' שורות 3-4).

13.בתצהירו הצהיר רוברט כי התובעת לא ציינה בפניו דבר בעניין הריונה . כן העיד כי במהלך התקופה שלאחר ביטול פיטורי התובעת, במהלך חודש נובמבר 2010 התובעת ספרה כי היא עתידה להתחתן ובעלה יפרנס אותה, על כן אינה זקוקה לעבודה (סעיפים 11 ו 12 לתצהירו של רוברט). על גרסה זו חזר רוברט בעקביות גם בחקירתו הנגדית (עמ' 12 לפר' שורות 3-13, 25, עמ' 13 לפר' שורות 1-4).

מר קליידר הצהיר אף הוא כי התובעת לא ציינה דבר בעניין הריונה (סעיף 15 לתצהירו). בהמשך העיד- "אני יכול לדבר על עצמי .מהכרותי עם רוברט הוא בנאדם אמין בצורה יוצאת דופן. במהלך השימוע השני לא נראה לי סביר בצורה קיצונית שאני מודיע למישהי שאני הולך לפטר אותה ושהיא לא תגיד שהיא בהריון". משנשאל האם אין זה סביר כי ספרה למנהל הישיר על ההיריון השיב – "לא סביר שהיא סיפרה לרוברט משהו כל כך חשוב לה ולא לי".

14. עיון בתמלול השימוע הראשון והשני – נספחים ב' ו ו' לתצהיר מר קליידר מלמד כי התובעת לא ציינה את דבר הריונה במעמד השימועים. בתצהירה העידה התובעת כי מסרה את ההודעה לרוברט בהנחה כי יעביר את ההודעה למנהלים. לטענתה, מאחר והשימוע הראשון נסב על פנייתה למנהל בכיר ולא למנהלה הישיר לגבי שאלה מקצועית , לא חשבה לפנות למנהל הבכיר יותר ולהודיע על הריונה (סעיף 12 לתצהיר). משנשאלה מדוע לא טענה שאין לפטרה מחמת הריונה, השיבה תשובות אחרות ומתחמקות (עמ' 6 לפר' שורות 24-27).

15. על יסוד האמור לעיל , שוכנענו כי גרסת התובעת באשר למועד בו נודע לה דבר ההיריון , קועקעה ולא עמדה במבחן החקירה הנגדית. לא זו אף זו, גרסתה אינה נתמכה ולו בראשית ראיה ממנה ניתן ללמוד כי אכן במועד זה ידעה כי בהריון. בנסיבות אלה ממילא לא יכלה התובעת להודיע על דבר ההיריון למעסיק או מי מטעמו. מקובלת עלינו גרסת הנתבעת המתיישבת עם לוח הזמנים לעניין המועד בו יכלה לדעת התובעת כי הרתה. כפועל יוצא מכך , במועד סיום העסקתה בנתבעת , לא ידעה האחרונה כי התובעת בהריון.